אם כל הזמן הזה שמעתם על "עידן+" ולא הבנתם על מאיפה זה הגיע, או שתהיתם "מי זה עידן בכלל?" – אתם לא לבד. האמת, מקור השם הוא למעשה ראשי תיבות עם כפל משמעות די חכם (לפחות במונחים של משרדי ממשלה).
הנה הפירוק של השם:
המשמעות הטכנית: ראשי התיבות של ערוצים ישראליים דיגיטליים נגישים. זה מתאר בדיוק את המטרה של המיזם – להנגיש את הערוצים המרכזיים בצורה דיגיטלית ללא עלות.
המשמעות הסמלית: המילה "עידן" מסמלת את תחילתו של עידן חדש בטלוויזיה הישראלית – המעבר מהשידור האנלוגי המיושן והמטושטש (זוכרים את האנטנות על הגג שצריך להזיז?) לשידור דיגיטלי חד ואיכותי.
ה"פלוס": הוסף כדי להדגיש שזה לא רק ערוצי טלוויזיה, אלא חבילה שכוללת גם תחנות רדיו ושירותים נוספים (כמו לוח שידורים אלקטרוני – EPG).
בקיצור, מישהו במשרד התקשורת עבד שעות נוספות כדי למצוא שם שנשמע מודרני אבל גם מסביר את הטכנולוגיה שמאחוריו.
אז מה זה בכלל עידן פלוס?
תחשבו על זה כעל ה"חופשי חודשי" של הטלוויזיה, רק שבמקום לשלם בכל חודש, אתם משלמים פעם אחת וזהו. עידן פלוס הוא מערך שידור דיגיטלי קרקעי (או בשפה המקצועית: DTT). בניגוד לשיטה האנלוגית הישנה שנתנה לנו בעיקר "שלג" על המסך, כאן מדובר בשידור דיגיטלי חד, כולל תמיכה ב-HD, שעובר דרך האוויר ונקלט אצלכם בבית בעזרת אנטנה קטנה וממיר.
קצת היסטוריה (כי בכל זאת, הייתה כאן מהפכה)
הסיפור של עידן פלוס הוא סיפור על מאבק חברתי. האתר idanplus.tv קם בשיאה של המחאה החברתית ב-2011, כשהציבור הישראלי החליט שנמאס לו להיות "לקוח שבוי". למרות הלוביסטים בכנסת שניסו לעכב את המהלך (כי מי רוצה שתפסיקו לשלם?), הרפורמה עברה. כיום, קרוב לחצי מיליון בתי אב בישראל כבר הבינו את הקטע ונהנים מטלוויזיה ללא דמי מנוי.
מה מקבלים בחבילה?
נכון, אתם לא מקבלים 400 ערוצי לייף-סטייל מאוזבקיסטן, אבל אתם מקבלים את מה שבאמת חשוב:
טלוויזיה: קשת (12), רשת (13), ערוץ 14, כאן 11, ערוץ 23 (החינוכית), ערוץ 33 וערוץ הכנסת.
רדיו: 15 תחנות רדיו ארציות ואזוריות (כי אין כמו גלגלצ בנקיונות שישי).
בונוסים: הממירים המודרניים מאפשרים להקליט תוכניות, לתזמן צפייה ואפילו לחבר כונן חיצוני (USB) כדי לראות סרטים וסדרות משלכם.
חשוב לדעת: משרד התקשורת עובד כל הזמן על הרחבת החבילה, והשאיפה היא להגיע ל-18 ערוצים חינמיים.
כמה זה עולה לנו? (ספוילר: כמעט כלום)
אין כאן אותיות קטנות. אתם קונים ממיר באופן חד-פעמי. המחיר נע בין 250 ל-450 ש"ח, תלוי בדגם. החלק הכי טוב? אתם לא צריכים טכנאי שיקדח לכם בקירות ויגיד לכם "אני אצלך בין 10:00 ל-16:00". ההתקנה כל כך פשוטה שכל מי שיודע לחבר מטען לטלפון יכול לעשות את זה לבד.
טיפ של מקצוענים: לפני שאתם רצים לקנות ממיר, בדקו את הטלוויזיה שלכם. רוב המסכים המודרניים שנמכרים היום (כמו אלו של Hisense למשל) כבר מגיעים עם ממיר עידן פלוס מובנה בתוך המכשיר. במקרה כזה, כל מה שאתם צריכים זה אנטנה פשוטה שעולה כמה שקלים, ואתם בשידור.
השורה התחתונה:
אם תעשו חשבון פשוט, במציאות של היום – כשההורים צופים בעיקר בערוצי החדשות והילדים מגלים על נפלאות ה"סקיבידי-טוילט" ביוטיוב – המעבר לעידן פלוס יכול לחסוך למשפחה ממוצעת אלפי שקלים בשנה.
מדריך התקנה עידן+
